גרייהאונד: המהיר בכלבי הרוח – ד"ר צפרא סיריק

הגרייהאונד -הכלב המהיר ביותר בין כלבי הרוח – מסוגל להגיע למהירות של 40 מייל בשעה. הוא גם אחד מהגזעים העתיקים ביותר , ולבטח מהמונצחים ביותר בציורי קיר עתיקים , פסלים ,רישומים ותחריטים . ולא בכדי – זהו כלבם של מלכים וקיסרים בכל הזמנים –

מלך כלבי הרוח – הגרייהאונד.

אחד מהציורים הראשוניים שמתארים כלב ארוך רגליים דמוי גרייהאונד נמצא בעיטורים על גבי כד קבורה שנמצא בעיר העתיקה סוסה-היום בדרום מערב איראן – ומקורו מוערך בשנת 4200 לפנה"ס!

תחריטי סלע שגילם מוערך משנת 3000 לפנה"ס נמצאו בסהרה האלג'ירית. בתחריטים מצוירים מספר סוגים של כלבים וחלקם מזכירים מאד את הטיפוס הגרייהאונדי -רגליים ארוכות, ראש מאורך ומעודן, זנב ארוך.

אולם התיעוד המסיבי של קבוצת כלבי הרוח העתיקים נמצא במצרים העתיקה. כלבים היו חיות מוערכות ביותר וכלבי הצייד העתיקים מטיפוס הגרייהאונד היו כנראה חביבים על הפרעונים ,שכן אנו מוצאים ציורים רבים שלהם במערות קבורה ,כמו אלו של תות אנך רמון, רעמסס ה-4, חצ'פסוט ואחרים.

האל המצרי אנוביס מצויר כבעל גוף אדם וראש חיה-כלב. והכלב דמוי גרייהאונד או כלב פרעוני זקוף אוזניים. בקברו של המלך הפרעוני תותמוס ה-3 שמת ב-1447 לפנה"ס נמצא תיאור הלל לתכונותיו, ובין היתר משתמש הכותב בתיאור השוואתי לגרייהאונד הדרומי קל הרגל..

כלבי הגרייהאונד המצרים העתיקים היו בעיקר כלבים של מלכים, וככאלו שפר עליהם גורלם , הם גם ניתנו במתנה לאורחים מארצות זרות -בד"כ בני מלכות גם כן, והם ללא ספר הכלבים שעומדים בבסיסם של מרבית כלבי הרוח של היום ,לבטח הסאלוקי והגרייהאונד.

מעניין לציין,שבני ישראל,שדחו מעליהם בעקשנות את תורת הפרעונים בהיותם במצריים כולל התייחסות שלילית לכלב בכלל , הוקירו בכל זאת את הגרייהאונד העתיק ,או כפי שהוא קרוי "זרזיר מותניים" . בספר משלי, פרק ל' פסוק כ"ט נכתב: "שלושה המה מיטיבי צעד וארבעה מיטבי לכת. ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל. זרזיר מותניים או תיש ומלך אלקום עמו."

על ערכו הרב של הגרייהאונד המצרי ניתן ללמוד מתיאור סחר החליפין שעשתה המלכה ח'צפסוט ב-1475 (לפנה"ס) בפונט (סומליה של היום) – תמורת 4 כלבי גרייהאונד היא קיבלה -31 שתילים של עצי מור, צדפי שנהב, נמר דרומי חי ,עורות נמר, 3300 ראשי צאן, עמודי עץ מור וטבעות זהב.. .כך מעיד האיג'יפטולוג ג'יימס הנרי הרסטד.

הגרייהאונד המצרי החל לנדוד בנתיבי המסחר לאנטוליה, פרס, אפריקה, וגם ליוון העתיקה הוא הגיע.

התקופה היוונית מושפעת בעדויות על מקומם של כלבים בכלל בחברה וכלבי הגרייהאונד במיוחד. אריסטוטלה כתב ב-350 לפנה"ס על הכלבים השימושיים – הוא תיאר את הגזע האפירוטי -כנראה כלב רועים ,את הגזע המולוסיאני – כלבי מסטיף, ואת הגזע הלקוניאני – שהוא כנראה טיפוס הגרייהאונד.

הומר כתב כבר בשנת 800 לפנה"ס על ארגוס, כלבו הנאמן של אודיסאוס שמזהה את בעליו בשובו לאחר היעדרות ארוכה, התיאור של ארגוס תואם ללא ספק גרייהאונד שאומן לציד ארנבות וצבאים. היסטוריון יווני אחר קסנופון (487-433 לפנה"ס) כתב בצד תיאורי המלחמות בפרס גם שלושה ספרים על חיות. הספר על כלבי הצייד Kynegetikos, הוא מהעדויות הכתובות הראשונות בנושא. בהתייחסו לכלבי ציד ארנבות הוא מתאר אותם כ "כלבים קלטיים". כלבים שגידלו השבטים הקלטיים באסיה הקטנה -הלוא היה מערב טורקיה של ימינו. השבטים הקלטיים עם כלביהם נדדו במשך ההיסטוריה דרך אירופה והתיישבו באירלנד.

כלבי הגרייהאונד זכו גם להנצחה מרשימה בסיפורי המיתולוגיה היוונית. Hecate אלת העושר

והמצולות מצוירת בד"כ כשהגרייהאונד לצידה. גם Pollux מגן הצייד מצויר עם כלב הגרייהאונד שלו ששמו LEDA. יותר מכל בהקשר הגרייהאונד ידוע במיתולוגיה היוונית סיפורם של אקטאון וארטמיס.

אקטאון הצייד היה ביער עם כלבי הגרייהאונד שלו כשפגש את ארטמיס, אלת הציד, מתרחצת. הוא הציץ בה, וכשגילתה זאת הפכה אותו ארטמיס לצבי, וכל 48 כלבי הגרייהאונד שלו התקיפו אותו והרגו אותו…כל השמות של 48 הכלבים מתועדים בסיפורי המיתולוגיה…

תיעוד אומנותי של כלבי גרייהאונד מוצאים בציורים ,פסלים ,עיטורי כלים ועוד מהתקופה היוונית. ועל חוש היופי והאסתטיקה של היוונים אין חולקים..

האימפריה הרומית העריצה כלבים. סוגים שונים של גזעים מתועדים מתקופה זו- כלבי מלחמה ושמירה, כלבי ציד וביניהם גם כלבי הרוח, וכלבים זעירים ננסיים לשובב את נשות רומי. בתקופה זה מתבסס הגרייהאונד האיטלקי הננסי. Ovid משורר רומאי שחי בין השנים 63 לפנה"ס – 17 אחרי הספירה, תיאר בצורה חיה ולירית את מרדף הגרייהאונד אחרי הארנבת. בשנת 124 לספירה מתאר אריאן, יווני שהתגורר ברומא, את מרדף הגרייהאונד אחרי ארנבות כפי שראה ברחבי האימפריה הרומית מחוץ לרומא ולראשונה הוא מתאר את חדוות ההתבוננות ביכולת הריצה של הכלבים ובתחרות בין הכלבים ששוחררו בזוגות בשדה הפתוח..

נפילת האימפריה הרומית בשנת 476 לספירה השאירה ברחביה אלפי כלבים וביניהם גם כלבי גרייהאונד.

ימי הביניים המוקדמים באירופה לא היטיבו עם כלבי הגרייהאונד, אולם דווקא אנשי הכמורה והאצולה הצילו את הגזע. הראשוניים גידלו אותו לצורך ציד ומכירה לצרכי רווח לאחרונים, ואילו אנשי האצולה שהחלו לבסס לעצמם חצרות וגינונים גילו את ההנאה הטמונה בציד בעזרת גרייהאנוד, את היופי והייחוד בכלבים אלו, והפקיעו אותם במהרה לעצמם כסממני אצולה. במאה הששית פורסמו "חוקי היער" הראשונים בגרמניה ובמהרה בכל אירופה. חוקים אלו מנעו את זכות הציד ואפילו מעבר באחוזות האצילים ללא אישור. ב-517 לספירה אפילו נאסר על אנשי הכמורה בצרפת להחזיק בכלבי האונד או נשרים לצורכי ציד.

באנגליה שנשלטה ע"י הדנים הרחיבו את חוקי היער. וחוק Canute (על שם המלך הדני שמלך באנגליה בשנים 1016-1035) "הנציח" את מעמדו המלכותי של הגרייהאונד ואסר על פשוטי עם להחזיק בכלבים אלו. חוקים אלו החזיקו מעמד כמעט 400 שנים !.

ימי הביניים באנגליה ואירופה ראו בפריחת "הציד המלכותי" בו שימש המלך מנהיג הציד והאצילים היו לאחראי הציד ( Masters of the hunt ), והמוני אריסים שימשו בתפקידים שונים במהלך מסעות הציד המלכותי.

מסעות הצלב לארץ הקודש גילו לצלבנים כלבים דומים- כנראה הסאלוקים.

לואי ה-9 מצרפת (1214-1270) הביא עמו כלבים כאלו לאחר שצד עמם צבאים. יש עדויות על עירוב הכלבים ה"ערבים" האלו בכלבי הגרייהאונד.

משפחות אצולה רבות אימצו את דמות הגרייהאונד לעטר את סמלי המשפחה שלהם. עד היום ניתן לראות גם באנגליה וגם בצרפת את הגרייהאונד מתנוסס בסמלים אלו.

במקביל מופיעה דמות הגרייהאונד ביצירות אמנות רבות מהמאה ה-15 ואילך, עם כלבים אחרים או לבד. גם שייקספיר מזכיר בחלק ממחזותיו כמו "המלך ליר" ,"הנרי ה-5", את הגרייהאונד. תקופת הרנסנס באירופה העניקה לגרייהאונד את מעמדו הנצחי באמנות כפי שהיה בחיים באותה עת.

באירלנד אף הרחיקו לכת וכבר באמצע המאה ה-5 חוקקו חוקים- Seneachus mor, שאותם ערך סיינט פטריק עצמו ובהם מוגדרים כלבים כישויות עם זכויות וחובות !.

הנרי ה-8 ובתו אליזבט ה-1 היו מחסידי הגרייהאונד. ב-1561 הורתה אליזבט לתומס מאובריי -הדוכס מנורפולק -לארגן את תחרויות המרוצים. התוצאה היתה The Law of the Leash – ניתן היה לשחרר את הגרייהאונד בזוגות רק אחרי שהארנבת התקדמה 50-80 יארד לפניהם .

במאה ה-17 אימצו גם הצרפתים את חוקי המשחק האנגלים.

מועדון המרוצים האנגלי הראשון- clubSwaffham (Norfolk) Coursing – הוקם ב- 1776 ע"י לורד אורפורד . במהרה הפכו התחרויות לפופולאריות מאד ומועדוני מרוצים נוספים צצו בממלכה האנגלית, הידועים שבהם- אשדון פארק (1780), מלטון (1781), ניומרקט (1805), אמסבורי (1822) ואלטקאר (1825). ב-1836 ארגן מועדון אלטקאר תחרות יוקרתית ל-8 כלבים- גביע ווטרלו- Waterloo Cup. מ-1857 השתתפו בה 64 כלבים, ומה שהייתה ווימבלדון לטניס הייתה אלטקאר למרוצי הגרייהאונד. ב-1858 הוקם מועדון המרוצים הלאומי באנגליה, כשבבסיס תקנונו ודרכי פעולותיו ההוראות שכתב בזמנו הדוכס מנורפולק. תחרויות אלו -Coursingמבוססות על תחרות בזוגות, בשדה אמיתי, במרדף אחרי ארנבת כשהכלבים נבחנים על מהירותם ולאו דווקא תפיסת הארנבת (שבד"כ מצליחה להתחמק).

לורד אורפורד היה זה שהכניס לגידול הגרייהאונד את הבולדוג של אז (שנראה יותר כבול-טרייר) על מנת להוסיף יצר לחימה והתמדה במרדף. כריסטופר קולומבוס נטל עמו בצאתו בפעם השנייה לגלוי אמריקה (1493) ,20 גרייהאונדים ומסטיפים. השימוש בכלבים היה ברוטלי למדי, ב-5.5.1494 בג'מייקה, באי היספניולה , שוסו הכלבים בילידים.

כלבי הגרייהאונד שהביאו הספרדים לאמריקה הדרומית התערבבו במהרה בכלבים המקומיים.

לאמריקה הצפונית החלו להגיע כלבים בודדים מאנגליה ואירלנד בסוף המאה ה-18 . יש גם עדות על כלב גרייהאונד שהגיע מגרמניה ב-1777 עם בעליו הגנרל פרידריך פון שטובן שנלחם לצידו של ג'ורג' וושינגטון.

לאוסטרליה הגיע צמד כלבי גרייהאונד על ספינתו של קפטן קוק, ה-Endeavor ב-20.4.1770, בלווית בעליהם הבוטניקאי הידוע ג'וזף בנקס. ב- 1778 הצטרפו כלבים נוספים יחד עם בעליהם המושל פיליפ. באוסטרליה היו מי שקראו להם "כלבי קנגורו" שכן הצטיינו במרדף אחרי הקנגורו.

רישום גרייהאונד באנגליה החל באופן רשמי ב-1858 . ובארה"ב ב-1885. אבל למעשה רוב כלבי הגרייהאונד לא נרשמו שכן חובבי המרוצים הסתפקו בפעילות המרוצים ולא ייחסו חשיבות לרישום ותערוכות יופי של כלבים שהחלו להתפתח לקראת סוף המאה ה-19.

למעשה אפילו נוצרו שני מחנות של כלבי המרוצים וכלבי תערוכות בעיקר בשל האנשים המעורבים בגידול. רק ב-1882 הונהגה חובת רישום גם לכלבי המרוצים ע"י מועדון המרוצים הלאומי האנגלי, אולם הפערים בין שני המחנות הלכו וגדלו ולמעשה נוצרו שני טיפוסים שונים של כלבים. הראשון היה מוצק וקומפקטי, שרירי ובעל חזה מעוגל ונבחן על פי הישגיו במסלול והשני אלגנטי, גדול ומאורך ומטופח ונבחן על פי מראהו. ב-1900 ירד מספר הגרייהאונד בתערוכות למספרים זעומים. ברוב האזורים בהם צצו מועדוני מרוצים נטו המגדלים להדיר רגלם מהתערוכות.

לא בכדי התרכזו בקורנוול – דרום מערב אנגליה, מספר מגדלים של כלבי תערוכות ,שכן בחבל ארץ זה,…לא היה מועדון מרוצים… עד כדי כך שבשני העשורים הראשונים של המאה

ה-20 התייחסו לכלבי הגרייהאונד מקורנוול כאל "Cornish greyhounds" שייחודם היה בגודלם ובפרוותם המעודנת.

שני המחנות הצמיחו "כוכבים" שהתפרסמו ובעיקר מחנה המרוצים,שכן,הספורט התפתח למימדי ענק, לתעשייה שמגלגלת כספים רבים, ומושכת מהמרים וצופים נלהבים. המרוץ הראשון אחרי ארנבת מכנית היה בהנדון, לונדון ב-9.9.1876, ומאז המרוצים לא מפסיקים והעולם המודרני שכח עד מהרה את מקורו המיוחס של הגרייהאונד ואת תפקיד הצייד שלו, ורואה בו לא יותר מאשר חיה שגורמת להתרגשות, הנאה, ורווח בצידם…